סיפור החיים של לביא גיהסי ז"ל
לביא נולד ביום י"א במנחם אב תשס"ד (29.7.2004), בן לאורית ויעקב ואח לנעם, יגל וידידיה, מהישוב חשמונאים שליד מודיעין.
לביא היה ילד עם אישיות חזקה ונמרצת. כבר מגיל צעיר בלטו בו האנרגיות והסקרנות. הוריו מתארים אותו כילד עם עוצמות גבוהות, בעל עמדה ודעה איתה שהולך תמיד בדרכו הייחודית. הוא היה שובב ומעט מרדן, אך עם השנים עוצמותיו והאנרגיה הרבה שלו הופנו לנתינה אינסופית, שהייתה ניכרת בכל תחום בחייו.
מגיל צעיר, לביא הראה מוטיבציה לעשייה ויוזמה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ופעל בנחישות להשיג את מטרותיו. בכיתה ה' כבר הקים קייטנה, עסק בקנייה ומכירה של אופניים, ואף התנסה בשיווק שותפים. המרחק בין מחשבה למעשה היה אצלו קצר מאוד.
בתיכון, בעקבות אחיו יגל, החל להתנדב בעמותת "קו לחיים", המסייעת לילדים עם שיתוק מוחין. לביא היה מסור מאוד לתפקיד, ובחר תמיד לטפל בחניכים במצבים הקשים ביותר, כשבמשך שלוש שנים ליווה חניך במצב קשה. גם במהלך שירותו הצבאי, כשהיה יוצא לשבתות, לא ויתר על ביקור החניכים.
כישורי הארגון והיוזמה של לביא בלטו גם בעמותה. במסגרת פעילותו, ארגן שבתות אירוח לחניכי "קו לחיים" בערים ובמושבים שונים, ואפשר בכך שבתות של מנוחה למשפחות החניכים, שהיו זקוקות לכך כמו אוויר לנשימה.
לביא היה בעל נוכחות פיזית מרשימה – חזק וחסון, אך מעט מופנם וביישן. הוא היה חבר נאמן, שתמיד ראה את האחר ודאג לחלש.
סיפור שממחיש את טוב לבו: בישיבה שבה למד, היה נהוג לממן את הנסיעה לפולין דרך מכירת ארבעת המינים. כשהיה חסר לתלמידים סחורה למכירה, לביא נטל יוזמה, לקח את רכב אביו באחת בלילה, ונסע להביא סחורה נוספת. הכסף שהרוויחו ממכירתה כיסה את עלויות הנסיעה לפולין. בכסף העודף, ביוזמתו של לביא, בחרו להשתמש כדי לקנות לחבר כיתה מופנם, שהתעניין במטוסים, טיסה בשמי הארץ – מתנה משמעותית ומרגשת עבורו.
סיפור הנפילה של לביא גיהסי ז"ל
סמל לביא ג'הסי ז"ל, לוחם בגדוד 931, חטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, נפל בח' בטבת התשפ"ד (20 בדצמבר 2023). היה בן 19 בנופלו.
לביא ג'הסי, חייל צעיר עם לב אריה, התגייס לצה"ל כשנה לפני רוב חבריו, שהלכו למכינה. הוא החליט שהוא מעדיף לנצל את הזמן לשירות משמעותי ולא לבזבז זמן. החלום שלו היה לשרת ב"גולני", אך הוא גוייס לחטיבת הנח"ל, שבה התאהב. הוא היה חייל חדור מוטיבציה, חרוץ ויסודי. לביא היה תמיד היה מוביל בראש - זה שהיה פורץ ראשון לבית וזה שתמיד מוצא את הנשקים. המפקדים שלו העריכו אותו מאוד וכיבדו אותו, אף שלא תמיד היה החייל הממושמע ביותר. הוא היה חייל שהשרה ביטחון ואמון אצל הסובבים אותו, וכונה ע"י מפקדיו מנהיג מלידה, על אף שלא יצא לקורס מפקדים.
אחיו נעם מספר שלביא היה חדור מוטיבציה ורצה לתרום ולשרת שירות משמעותי בצה"ל. לאחר הכניסה הראשונה שלו ושל חבריו ללחימה בג'באליה, הוא חש סיפוק עצום ותרומה למדינה. היה ניתן לראות את הסיפוק שחש בעיניו. הוא ראה בשירות משמעותי למען המדינה את משימת חייו.
ביום שלישי, ה-20 בדצמבר, נכנס הצוות של לביא והפלוגה נכנסו לשכונת ג'בליה, שם הם והתמקםמו במבנה שבו היו אמורים לנוח. לביא הלך לנוח באחד החדרים, כשלפתע חדר המחבל לבית והתחיל לירות לכל עבר. לביא, שהיה אמור להיות בחדר במנוחה, שמע את המחבל וישר קם והסתער עליו. בתקרית הזאת פגע בו הכדור שהרג אותו.
כמו לאורך חייו עד לשירות הצבאי, לביא תמיד ידע לעבוד קשה כדי ולהשיג את מטרותיו, לא משנה כמה מסובכות או קשות הן היו. המפקדים שלו ידעו שאפשר לסמוך עליו במשימות הקשות ביותר, והוא תמיד דאג, שמי שלידו, ירגיש בטוח יותר.
יהי זיכרו ברוך.