סיפור החיים של לביא גהסי ז"ל
לביא נולד ביום י"א במנחם אב תשס"ד (29.7.2004), בן לאורית ויעקב ואח לנעם, יגל וידידיה, מהישוב חשמונאים שליד מודיעין.
לאחר הלימודים בישיבה התיכונית "נר תמיד", למד בישיבה הגבוהה "לב תל-אביב" ובמכינה הקדם צבאית "עצם - עצמונה".
לביא היה ילד עם אישיות חזקה ונמרצת. כבר מגיל צעיר בלטו בו האנרגיות והסקרנות. הוריו מתארים אותו כילד עם עוצמות גבוהות, בעל עמדה ודעה איתה שהולך תמיד בדרכו הייחודית. הוא היה שובב ומעט מרדן, אך עם השנים עוצמותיו והאנרגיה הרבה שלו הופנו לנתינה אינסופית, שהייתה ניכרת בכל תחום בחייו.
מגיל צעיר, לביא הראה מוטיבציה לעשייה ויוזמה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ופעל בנחישות להשיג את מטרותיו. בכיתה ה' כבר הקים קייטנה, עסק בקנייה ומכירה של אופניים, ואף התנסה בשיווק שותפים. המרחק בין מחשבה למעשה היה אצלו קצר מאוד.
בתיכון, בעקבות אחיו יגל, החל להתנדב בעמותת "קו לחיים", המסייעת לילדים עם שיתוק מוחין. לביא היה מסור מאוד לתפקיד, ובחר תמיד לטפל בחניכים במצבים הקשים ביותר, כשבמשך שלוש שנים ליווה חניך במצב קשה. גם במהלך שירותו הצבאי, כשהיה יוצא לשבתות, לא ויתר על ביקור החניכים.
כישורי הארגון והיוזמה של לביא בלטו גם בעמותה. במסגרת פעילותו, ארגן שבתות אירוח לחניכי "קו לחיים" בערים ובמושבים שונים, ואפשר בכך שבתות של מנוחה למשפחות החניכים, שהיו זקוקות לכך כמו אוויר לנשימה.
לביא היה בעל נוכחות פיזית מרשימה – חזק וחסון, עם חיוך ומעט ביישן. הוא היה חבר נאמן, שתמיד ראה את האחר ודאג לחלש.
סיפור שממחיש את טוב לבו: בישיבה שבה למד, היה נהוג לממן את הנסיעה לפולין דרך מכירת ארבעת המינים. כשהיה חסר לתלמידים סחורה למכירה, לביא נטל יוזמה, לקח את רכב אביו באחת בלילה, ונסע להביא סחורה נוספת. הכסף שהרוויחו ממכירתה כיסה את עלויות הנסיעה לפולין. לבסוף, בעקבות הקורונה, הנסיעה לא יצאה לפועל. לכן, ביוזמתו של לביא, בחרו להשתמש בחלק משמעותי מהכסף לקנות לחבר כיתה בעל קשיים חברתיים שהתעניין במטוסים, טיסה בשמי הארץ – מתנה משמעותית ומרגשת עבורו.
סיפור הנפילה של לביא גהסי ז"ל
סמל לביא גהסי ז"ל, לוחם בגדוד 931, במחלקה הפיקודית, חטיבת הנח"ל. נהרג בקרב בצפון רצועת עזה בח' בטבת התשפ"ד (20 בדצמבר 2023). היה בן 19 בנופלו.
לביא גהסי, חייל צעיר עם לב אריה. לביא התגייס לצה"ל כשנה לפני רוב חבריו שהלכו למכינה. הוא החליט שהוא מעדיף לנצל את הזמן לשירות משמעותי ולא לבזבז זמן. החלום שלו היה לשרת ב"גולני", אך הוא גוייס לחטיבת הנח"ל, שבה התאהב. הוא היה חייל חדור מוטיבציה, חרוץ ויסודי. לביא היה תמיד היה מוביל בראש - זה שהיה פורץ ראשון לבית וזה שתמיד מוצא את הנשקים. המפקדים שלו העריכו אותו מאוד וכיבדו אותו, אף שלא תמיד היה החייל הממושמע ביותר. הוא היה חייל שהשרה ביטחון ואמון אצל הסובבים אותו, מונה ע"י מפקדיו למ"כ במלחמה על אף שלא יצא לקורס מפקדים.
אחיו נעם מספר שלביא היה חדור מוטיבציה ורצה לתרום ולשרת שירות משמעותי בצה"ל. לאחר הכניסה הראשונה שלו ושל חבריו ללחימה בג'באליה, הוא חש סיפוק עצום ותרומה למדינה. הוא ראה בשירות משמעותי למען המדינה את משימת חייו. כמו לאורך חייו עד לשירות הצבאי, לביא תמיד ידע לעבוד קשה כדי ולהשיג את מטרותיו, לא משנה כמה מסובכות או קשות הן היו. המפקדים שלו ידעו שאפשר לסמוך עליו במשימות הקשות ביותר, והוא תמיד דאג, שמי שלידו, ירגיש בטוח יותר.
ביום שלישי, ה-20 בדצמבר, הצוות של לביא והפלוגה נכנסו לשכונת ג'בליה והתמקמו במבנה לצורך מנוחה. לפתע חדר מחבל לבית והתחיל לירות לכל-עבר. לביא, שהיה אמור להיות בחדר במנוחה, שמע את המחבל, מיד קם, הסתער וחיסל אותו - בתקרית זו, לביא ספג קליע. במקביל, מחבל נוסף שהיה מחוץ למבנה ירה טיל RPG למבנה. כתוצאה מהפיצוץ, לביא ספג את כל ההדף והרסיסים - ובגופו הציל את חבריו. לביא היה ההרוג היחיד בתקרית זו.
לימים, חבריו סיפרו שסמכו על לביא שאם ייקלעו למצב סכנה, הוא יהיה זה שיציל אותם - וכך היה.
יהי זיכרו ברוך.